עם מדיני הוא תנאי הכרחי לקיומה של מדינה. אך קהילה של אנשים המהווים יחידה פוליטית יכולה להיות מאוגדת גם במדינה פדרלית, באזור אוטונומי או בעיר. ייתכן גם שקבוצה כזו אינה מהווה כלל יחידה פוליטית.

בעבר, העם הלאומי נתפס ככולל את כל האנשים החיים במדינה וכפופים לחוקיה. הגדרה זו כללה גם זרים, חסרי אזרחות, ובחלק מההגדרות אף עוברי אורח. כיום, לעומת זאת, העם הלאומי נתפס ככולל רק את בני המדינה, כלומר את אזרחיה.

עמים אתניים וקשיים בהגדרת העמים

עם המדינה נבדל מעם אתני. עם אתני הוא קבוצת אנשים בעלי תרבות, שפה או היסטוריה משותפת. לדוגמה, העם האתני של הטוארג הוא חלק מעמי המדינה של אלג'יריה, לוב, מאלי, ניגריה ובורקינה פאסו. לעומת זאת, עם המדינה של הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו מורכב מהעמים האתניים של הבקונגו, הבאלובה, המונגו, הבנג'רוואנדה ורבים אחרים. חלוקה זו היא, עם זאת, שרירותית, מכיוון שלא ניתן לתחום את העמים האתניים באופן ברור. ארבעת העמים שהוזכרו הם כולם עמים בני שבט הבנטו. בני הבנטו מדברים בשפות ממשפחת שפות משותפת. עם זאת, הם אינם רואים עצמם כעם אחד. מצד שני, למשל, העם הבנג'רוואנדה שהוזכר זה עתה מורכב מהקבוצות האתניות של ההוטו, הטוטסי, הבניאמולנגה והטווה. מסיבה זו, כל הגדרה של עם יכולה לעמוד שוב ושוב בסימן שאלה.

גם האופן שבו קבוצות האוכלוסייה תופסות את עצמן מועיל רק באופן מוגבל. כך, ההוטו, הטוטסי, הבניאמולנגה והטווה מדברים כולם בשפת הקיניארוואנדה, חולקים טקסים תרבותיים, והיה להם דת משותפת עוד לפני הנצרות, בדמות פולחן הריאנגומבה והאל אימאנה. אולם, רצח העם שביצעו ההוטו בטוטסי ב-1994 ברואנדה הראה, עם זאת, שההוטו, הטוטסי והטווה בהחלט רואים עצמם כקבוצות אתניות נפרדות.

ההוטו התפרנסו בעיקר מחקלאות והיוו את רוב האוכלוסייה. בני הטווה חיו כציידים ולקטים, בעוד שבני הטוטסי היו מגדלי בקר והיוו בעבר את המעמד הגבוה ברואנדה. היה קיים מעין משטר פיאודלי, שבו הטוטסי השאילו בקר להוטו, אשר בתמורה יכלו להשתמש בחלב ובעגלים. ההוטו, הטוטסי והטווה נישאו בעיקר בינם לבין עצמם. הוטו עשיר יכול היה לעלות למעמד של טוטסי, אך גם טוטסי עני יכול היה לרדת למעמד של הוטו. ניתן להשוות זאת לאצילים ולאיכרים באזורים אחרים. עם זאת, ניתן להבחין בין ההוטו, הטוטסי והטווה גם במראה החיצוני. ייתכן שהטוטסי היגרו מצפון-מזרח וההוטו ממערב. אך ייתכן שגם התזונה ואורח החיים השונים השפיעו על כך. גם הנישואים בתוך הקבוצה בלבד שיחקו תפקיד בכך.

קשיים בהגדרת עמי המדינה

הקשיים בהגדרת העמים האתניים ניתנים להחלה גם על עמי המדינה. גם כאן ניתן לדון בשאלה האם קבוצת אנשים המהווה יחידה ארגונית יכולה להוות את העם של מדינה, מדינה פדרלית, מחוז או עיר. לדוגמה, כ-70% מאוכלוסיית המדינה ההודית מהאראשטרה הם בני האתניות המראטה. כ-90% מאוכלוסיית מדינת טאמיל נאדו הם טמילים. לפיכך, השפה, התרבות וההיסטוריה המשותפות של האוכלוסייה, שבעזרתן שתי המדינות מהוות יחידה משותפת אך נבדלות ממדינות אחרות, מהוות את התנאים המוקדמים להקמת עם מדינתי. עם זאת, שתי האוכלוסיות הן חלק מהאוכלוסייה ההודית. אם אחת משתי המדינות הייתה רוצה להקים מדינה עצמאית, העם הלאומי היה קיים באופן עקרוני.

באיחוד האירופי, רוב האירופאים מהווים מעין "עם מדיני" של ישות פוליטית זו. אולם, בישות זו נכללים גם הצרפתים כ"עם מדיני" של צרפת, הגרמנים כ"עם מדיני" של גרמניה והפולנים כ"עם מדיני" של פולין. העם הגרמני, מצדו, מורכב מעמי המדינות הפדרליות בוואריה, הסן, נורדריין-וסטפאליה, ברנדנבורג ואחרות. העם הגרמני, מצדו, מתחלק לעמים הבווארים, השוואבים, הפרנקים, האנגלים, הסקסונים, התורינגים או הסורבים. בהתאם לנקודת המבט, פרנק יראה את עצמו כפרנק, בווארי, גרמני או אירופי.

הקשיים בהגדרת העמים הלאומיים מובילים בתורם לדיונים ביקורתיים בשאלה באיזו מידה הבסקים בספרד ובצרפת, הכורדים בטורקיה, בסוריה, בעיראק ובאיראן, הנדבלה בזימבבואה או הקבילים באלג'יריה יכולים להוות עם לאומי נפרד, ובאיזו מידה חל כאן זכות ההגדרה העצמית של העמים על פי המשפט הבינלאומי.

---

חוֹתָם - הגנת מידע