 |
הקשת הפוליטית – שמאל וימין
תחת המונחים „שמאל פוליטי” ו„ימין פוליטי” ניתן להבין ניגודים פוליטיים שונים. במקור, הוא ייצג את סדר הישיבה של הקבוצות הפוליטיות באסיפה הלאומית הצרפתית בקונסטיטואנטה בין השנים 1789 ל-1791. מימין ישבו הרויאלסטים השמרנים-ריאקציונרים, שדגלו בשימור הסדר הישן והעדיפו מונרכיה, ומשמאל ישבו הנציגים הליברלים-דמוקרטים, שתמכו בשינוי הסדר הקיים ובכינון רפובליקה. עם הזמן הצטרפו יותר ויותר תומכים ברפורמות חברתיות, שהשתייכו לצד השמאלי, הרפורמיסטים. מאוחר יותר אומץ מודל זה גם במדינות אחרות, כגון גרמניה (בבונדסטאג), שבדיה (בפרלמנט השבדי, Sveriges Riksdag) והפרלמנט האירופי.
הסיווג של הזרמים הפוליטיים לתוך סולם ימין-שמאל הוא שונה ומשתנה לאורך ההיסטוריה. הסיווג יכול להתבצע, למשל, על בסיס שוויוניות, שמרנות ופרוגרסיביות או אינטרנציונליזם.
שוויוניות ואליטיזם
התיאור של השוויון מציג את השוויון בין כל בני האדם, ללא תלות במעמדם, בצד שמאל, ואת אי-השוויון בין אריסטוקרטים, אזרחים ואיכרים או יזמים ופועלים בצד ימין. תומכי הסוציאליזם והקומוניזם נמצאים בצד שמאל, בעוד שתומכי הקפיטליזם או המלוכה נמצאים בצד ימין.
תחת המושג „שוויון” ניתן להבין, בהתאם לנציג, שוויון ברכוש אישי או שוויון הזדמנויות בהתפתחות ובמעמד האישי. עם הזמן הורחב המושג „שוויון” לשוויון בין גברים לנשים, מיעוטים דתיים ואתניים, נכים ומיעוטים מיניים.
נציגים חשובים של השוויוניות הם ז'אן-ז'אק רוסו, פרידריך אנגלס וג'ון רולס.
פרוגרסיבי ושמרני
תפיסה זו מוסברת בעיקר מנקודת מבט שמאלנית במצב של המאה ה-19. השמאלנים היו בעיקר הפועלים שנאבקו למען זכויות העובדים, אך גם למען זכויות האדם.
החלוקה לפרוגרסיביים ושמרנים מתגלה כיום כקריטית, שכן רעיונות פרוגרסיביים, כגון הנהגת מערכות סוציאליות וזכויות עובדים, יושמו בינתיים במדינות רבות. המאבק המנוהל בחלקו לשמירתם או לפירוקם או להגמשתם יוביל לשינוי משמעותי במשמעות המונחים.
אינטרנציונליסטי ולאומני
בהתבסס על תפיסת עולם שוויונית, הזרם הפוליטי השמאלי ראה את עצמו בשנים הראשונות כתנועה בינלאומית למאבק למען זכויות הפועלים והאיכרים. מנקודת מבט זו, ניתן לשייך את הזרם הפוליטי השמאלי לזרם הבינלאומי, בעוד שהזרם הפוליטי הימני נוטה להיות לאומני יותר. עם זאת, בעקבות הגלובליזציה והביקורת הנלווית אליה, קיימת גם נטייה של השמאל הפוליטי לנטות יותר לכיוון לאומי, כדי לשמור טוב יותר על ההישגים החברתיים, בעוד הימין הפוליטי נוטה יותר לכיוון בינלאומי, כדי להשיג יתרונות כלכליים.
במובן הקלאסי, השייכות לאינטרנציונליות נשארת בצד השמאלי. לכך שייך הרעיון הבסיסי שהשמאל תומך בשוויון בין כל בני האדם, שבו אף אחד לא יכול להיות מקופח בשל תכונה כלשהי. מכאן נובע גם השוויון הבין-לאומי של כל בני האדם. בצורת החברה השמאלית ביותר,הקומוניזם, יש לבטל את מדינות הלאום וליצור חברה עולמית ללא מדינות.
