 |
תורת המשחקים
תורת המשחקים היא תיאוריה העוסקת בקבלת החלטות בין מספר גורמים.
תורת המשחקים אינה מתיימרת להגדיר תהליכי קבלת החלטות בכלכלה ובפוליטיקה. אלא היא מתארת מצבי קבלת החלטות ומסבירה מדוע במצבים מסוימים מתקבלות שוב ושוב החלטות כפי שמתקבלות. נקודת המוצא היא מקבל ההחלטות הרציונלי, המבקש למקסם את התועלת האישית שלו. החלטות לא רציונליות, החלטות המתקבלות על סמך מידע חלקי או גישה אלטרואיסטית של מקבלי ההחלטות נצפות במציאות, אך נלקחות בחשבון רק באופן מוגבל בתורת המשחקים.
העבודות הראשונות בתחום תורת המשחקים ניתן למצוא בספר "Liber de ludo aleae" [ספר על משחק הקוביות], שנכתב על ידי ג'רולמו קרדאנו בסביבות שנת 1564 ועוסק בתורת ההסתברות. כריסטיאן הויגנס כתב את הספר "De ratiociniis in ludo aleæ" [על חשיבה לוגית במשחק הקוביות] בשנת 1657. בשנת 1713 הציג צ'ארלס וולדגרייב לראשונה את אסטרטגיית המינימקס. אנטואן אוגוסטין קורנו פרסם בשנת 1838 את עבודותיו על תחרות באוליגופולים.
אוגוסטין קורנו פרסם בשנת 1838 את עבודותיו על תחרות באוליגופולים.
עם פרסום עבודותיו של ג'ון פון נוימן (למשל "Zur Theorie der Gesellschaftsspiele" [על תיאוריית משחקי החברה], 1928) הפכה תורת המשחקים לתחום מדעי נפרד. הוא בחן את החלטותיהם של השחקנים ואת האסטרטגיות שלהם במשחקי חברה. מאוחר יותר הועברו התובנות הללו גם למצבי משא ומתן ולתגובות של שחקנים בפוליטיקה ובכלכלה, מכיוון שגם כאן יש מצבים דומים ותוצאות דומות (למשל, "The Theory of Games and Economic Behavior" ["תורת המשחקים והתנהגות כלכלית"] מאת ג'ון פון נוימן ואוסקר מורגנשטרן, 1944).
דוגמאות ידועות מתורת המשחקים הן דילמת האסיר, האינטראקציה בין הנץ והיונה ואיזון נאש של ג'ון פורבס נאש ג'וניור. במצבים בהם שני צדדים יריבים נקלעים למצב שעלול להחמיר בקלות, ובו אין תקשורת או כמעט ואין תקשורת, ניתן לעתים קרובות לראות אסטרטגיית "תגמול מיד" כפתרון למצב. אסטרטגיה זו תוארה על ידי אנטול רפופורט. באסטרטגיה זו, שני הצדדים נוקטים פעולות חיוביות בהדרגה, זו אחר זו, כדי למנוע פרובוקציה ולהראות לצד השני כוונות חיוביות לפתרון המצב.
כיום, תורת המשחקים בוחנת, למשל, גם מצבי משא ומתן ברמה הבינלאומית. היא מנתחת מדוע הסכמים בנוגע לנכסים ציבוריים, כמו האקלים העולמי, מובילים במקרים מסוימים לפתרון, כמו למשל האיסור על שימוש ב-FCKW להגנה על שכבת האוזון, בעוד שמשאים ומתנים בנוגע להפחתת פליטת CO₂ נכשלים שוב ושוב או שהגורמים המעורבים אינם עומדים בהסכמים.
