 |
הקשר בין דמוקרטיה למונרכיה או לתיאוקרטיה
בבחינת מהלך ההיסטוריה של עמים שונים ניתן להבחין בדפוסים חוזרים של מעבר בין צורות שלטון ברחבי העולם. לרוב ניתן לראות מעבר מדמוקרטיה ישירה לתיאוקרטיה, לאחר מכן למלוכה ולבסוף לדמוקרטיה ייצוגית עם פרלמנט.
דמוקרטיה בחברות השבטיות
עמים רבים מקורם בשבטים. חברות שבטיות מאורגנות בדרך כלל על ידי חברי הקהילה, לעתים קרובות באמצעות הצבעה ישירה על סוגיות ספציפיות. השבטים הגרמאניים ארגנו אסיפות של כל הגברים החופשיים ב"תינג" (Thing). ה"תינג" היו אסיפות שהתקיימו תחת כיפת השמיים ושימשו לקבלת החלטות פוליטיות ולניהול משפט. היוונים הקדומים באתונה קיימו אסיפות עם של כל האזרחים החופשיים באתונה בפניקס, גבעה ממערב לאקרופוליס. גם שם התקבלו החלטות פוליטיות ונערכו משפטים. הסו היו קבוצה של שבעה שבטים, שכל אחד מהם חי בכמה כפרים. אצל הסו, כל הגברים הבוגרים היו חלק ממועצת הכפר. מועצות הכפרים שלחו נציגים למועצת השבטים של השבטים השונים. אלה, בתורם, בחרו ראש שבט, שהיה חבר ב-Očhéthi Šakówiŋ (מועצת שבעת האש). ב-Očhéthi Šakówiŋ התקבלו החלטות פוליטיות עבור שבטי הסו.
האסיפות העממיות התקיימו לעתים רק אחת לכמה שנים, ובדרך כלל נמשכו מספר ימים, מכיוון שהיו כרוכות במאמץ רב. לשם כך נדרשו כל הגברים מכל שטח השבט להגיע ברגל אל מקום ההתכנסות.
הפיכה למונרכיות או לתיאוקרטיות
בחברות השבטיות נבחרו ראשי שבטים או מלכים לתקופות מלחמה מוגבלות. יכלו להיות גם ראשי שבטים למשימות מסוימות, למשל ראשי ציד לציד. עם הגדלת השבטים ושטח השבט, נבחרו ראשי השבטים או המלכים לתקופת כהונה לכל החיים. אך מכיוון שהמלכים היו אחראים לרוב גם על משימות דתיות, הם היו גם המנהיגים הדתיים. לכן היה עליהם לקבל גם את הסכמתם וברכתם של האישים הדתיים החשובים ביותר. אך בעמים רבים, הדמויות הדתיות החשובות ביותר בחרו ישירות במנהיג, אשר שלט אז כראש רוחני וחילוני, כלומר כתיאוקרט. השליטים הראשונים היו לעתים קרובות שליטים נבחרים, שהגיעו יותר ויותר מקבוצה קטנה של אנשים ונבחרו על ידי קבוצה קטנה של אנשים. מלוכות נבחרות אלה הוסבו, לאחר מספר דורות, למלוכות תורשתיות. כך היה גם במקרה של התיאוקרטיות, כפי שניתן היה לראות, למשל, אצל הפרעונים במצרים. מונרכיות תורשתיות התגלו כיציבות בהרבה, שכן בכל בחירה של יורש לכתר איימו להתפתח מאבקי סיעות בין בעלי זכות הבחירה המעטים והחזקים, והמונרכים הנבחרים היו תלויים לעתים קרובות במידה רבה בנסיכים הבוחרים, במועצת הכתר או בגורמים דומים. לעומת זאת, ירושה ברורה קבעה את היורש כבר בשלב מוקדם מאוד, והיא הועמדה בספק לעתים רחוקות יותר.
המונרכיות הצליחו להרחיב באופן משמעותי את השטח שבשליטתן הודות להתפתחויות טכנולוגיות בתחום הנשק, הארגון הצבאי והפיקוד הצבאי. כך, עד שנת 221 לפנה"ס כבש מדינת צ'ין את ששת הממלכות הסיניות הנותרות, וכן שטחים נוספים, שהשתרעו על פני כ-2.3 מיליון קמ"ר, המהווים כרבע משטחה של סין של ימינו. עם שושלת צ'ין שבאה לאחר מכן החלה האימפריה הסינית. אלכסנדר הגדול כבש עד שנת 324 לפנה"ס שטח שנמתח מיוון ועד לפקיסטן של ימינו ומצרים, בשטח של כ-5.2 מיליון קמ"ר. עד שנת 395 כבשו הרומאים את כל אזור הים התיכון, וכן את מערב אירופה, בשטח של כ-6.5 מיליון קמ"ר. בשנת 740 השתרע הח'ליפות האומייית מספרד, דרך צפון אפריקה ועד לפקיסטן של ימינו, בשטח של 11.1 מיליון קמ"ר. האימפריה המונגולית הורחבה תחת שלטונם של ג'ינגיס חאן, אוגדיי חאן, גוקוי חאן ומונגקה חאן בין השנים 1190 ל-1260, ממזרח אסיה ועד למערב אירופה, על שטח של כ-24 מיליון קמ"ר.
אימפריות כאלה ניתן היה לשלוט בהן רק באמצעות מונרכיות או תיאוקרטיות, משום שבמצב הטכנולוגי של אותה תקופה, תקשורת ודיון על עמדות פוליטיות שונות, ולאחר מכן הצבעה על החלטה בנושאים פוליטיים עם כל האזרחים, לא היו אפשריים בתוך פרק זמן סביר, והיו יקרים מדי. שבטים וערי-מדינה שנשלטו באופן דמוקרטי נעלמו אך ורק משום שנכבשו על ידי האימפריות החזקות. לעיתים היה קשה לאכוף את הסדר הציבורי. לכן התפתח לעיתים קרובות מערכת פיאודלית, שבה הוענקו השטחים הנשלטים לווסלים, שיכלו להעניק אותם בתורם לווסלים משלהם. בתמורה נדרשה לעיתים קרובות סיוע צבאי. הסדר הציבורי היה מאורגן ברמה המקומית. השליט העליון היה מוכר לרבים רק מסיפורים. הלגיטימיות של שלטונו של השליט העליון הייתה מבוססת על דת. בסין היה לקיסר "מנדט השמים", שושלת הקיסרים היפנית נבעה מהאל אמטרסו, ובהודו היה המלך התגלמותו של אל, למשל האל וישנו, באירופה היו השליטים "בחסד האל", השליטים ממשפחת האומאיים ומשפחת האבססים היו קרובי משפחה של מוחמד, שליחו של האל אללה ומייסד האסלאם, והשליטים של בני המאיה והאצטקים היו נציגי האלים עלי אדמות. לפיכך, איש לא העלה ספק בלגיטימיות של השליטים העליונים, והשליטים המקומיים קיבלו את הלגיטימיות שלהם בסופו של דבר מהשליט העליון.
מעבר ממונרכיה לדמוקרטיה
עם התקדמות הטכנולוגיה, וכתוצאה מגידול בתפוקה הכלכלית ובהכנסות ממסים, פחתה תלותם של השליטים העליונים בווסאלים שלהם. השיטה הפיאודלית באה אל קצה, גביית המסים עברה לניהול מרכזי וכוחו של השליט העליון התחזק. הסדר הציבורי הוגדר יותר ויותר על ידי חוקים ובתי משפט, שמקורם בשליט העליון ולא עוד בשליט המקומי או בכפוף לו. כך התחזקו באופן משמעותי מערכת המשפט והבטחת הביטחון הפנימי. מערכת משפט חזקה היא בתורה הכרחית כדי למנוע השתלטות בלתי חוקית על הממשלה וכדי להעניש על זיוף בחירות.
המצאת הדפוס באותיות נעות באירופה על ידי יוהנס גוטנברג בשנת 1450 אפשרה את התפתחות העיתונות. כך ניתן היה להביא לידיעת אוכלוסיות גדולות באזורים נרחבים את האירועים הפוליטיים העכשוויים בעלות נמוכה. כמו כן, ניתן היה לשתף מידע ולדון בנקודות המבט של קבוצות שונות על נושאים פוליטיים שונים בעלות נמוכה. העיתון הראשון הופיע בשנת 1605 בשטרסבורג, והיה זה השבועון הגרמני "Relation aller Fürnemmen und gedenckwürdigen Historien" ["כל האירועים ההיסטוריים החשובים והראויים לזכירה"]. עיתונים נוספים באירופה באו בעקבותיו. העיתון היומי הראשון הופיע בשנת 1650 עם העיתון הגרמני "Einkommende Zeitungen" ["עיתונים עדכניים"] בלייפציג. העיתון האמריקאי הראשון היה העיתון האנגלי "The Boston News-Letter" ["חדשות בוסטון"] מבוסטון. העיתון האפריקאי הראשון היה העיתון הערבי-טורקי "وقائع مصرية" [„Vekâyi-i Mısriyye“] [„עובדות מצריות“] משנת 1828. בסין אמנם פותחה הדפסת הספרים באותיות נעות על ידי בי שנג בסביבות שנת 1041, אך היא לא הצליחה להתבסס שם במשך זמן רב. העיתון הראשון בסין הופיע בשנת 1845 עם העיתון האנגלי "The China Mail" ["הדואר הסיני"] ובשנת 1853 עם העיתון הסיני "遐邇貫珍" [באנגלית: "Chinese Serial"] [„מקרוב ומרחוק“] בהונג קונג. בקוריאה הודפס בשנת 1372 הספר „백운화상초록불조직지심체요절“ [„אנתולוגיה של תורת הזן של הכמרים הבודהיסטים הגדולים“] באותיות נעות. אך גם שם לא הצליח תהליך הדפוס להתבסס. העיתון הראשון בקוריאה היה "朝鮮新報" ["העיתון הקוריאני"], שנכתב בסינית וביפנית, החל משנת 1881.
עם התפתחות השידור הרדיופוני ובהמשך השידור הטלוויזיוני, הפצת המידע על אירועים אקטואליים והדיון הציבורי בנושאים פוליטיים הפכו שוב לקלים ומהירים הרבה יותר.
במקביל להתפתחות הדפוס ולפרסום העיתונים, החלה באירופה ובצפון אמריקה תקופת הנאורות. בשנת 1776 עברה ארצות הברית, עם הכרזת העצמאות מבריטניה, לממשל דמוקרטי, ובכך הפכה למדינה הדמוקרטית הראשונה של העת החדשה. זה היה תוצאה של מספר העלאות מס מצד בריטניה במושבות צפון אמריקה, מבלי שהמושבות יכלו להשמיע את דעתן ולנהל משא ומתן על פשרה. הסיסמה "no taxation without representation" ["אין מיסוי ללא ייצוג"] מקורה בתקנה שהייתה בתוקף באנגליה מאז ה"מגנה כרטה" משנת 1215, והיא היוותה את הבסיס לפרלמנט האנגלי החל מהמאה ה-13, ה"בית התחתון" (House of Commons) וה"בית העליון" (House of Lords). בשנת 1792 הצטרפה צרפת עם ביטול המלוכה לאחר תום המהפכה הצרפתית של 1789. בעשורים הבאים הצטרפו תחילה מדינות אירופיות רבות נוספות, ולאחר מכן מדינות נוספות ברחבי העולם.
עקרונות היסוד של השינוי בצורות השלטון
 |
| האם תהיה דמוקרטיה או מונרכיה, הדבר נובע מהקשר שבין גודל האוכלוסייה, יכולת התקשורת ומידת הסדר המשפטי |
ההתפתחות הנצפית היא ראשיתן של חברות בקבוצות קטנות והשתתפות חבריהן בהחלטות פוליטיות בדמוקרטיה ישירה, ולעיתים גם בדמוקרטיה ייצוגית. עם התקדמות טכנולוגית הולכת וגוברת, ניתן היה לפתח בעיקר את טכנולוגיית ההגנה והנשק, ובכך לכבוש ולשלוט בשטחים נרחבים. תהליך זה לווה באובדן מידע ותקשורת בין חברי החברה הבודדים. אובדן הביטחון הפנימי קוזז לעתים קרובות על ידי מבנים חברתיים פיאודליים. בנוסף, לעמים שנכבשו ניתנה לעתים קרובות זכות השתתפות מצומצמת בלבד בהחלטות פוליטיות. הדבר הוביל לקבוצות אוכלוסייה קטנות בחברה שהשתתפו בחיים הפוליטיים. נוצרו מונרכיות בחירות. מכיוון שמלוכות נבחרות הובילו לעתים קרובות להפלת השליטים, החל המעבר למלוכות תורשתיות, שהתגלו כיציבות בהרבה. ההתקדמות הטכנולוגית הנוספת בחקלאות, בייצור ובמסחר הובילה לאחר מכן להכנסות מס גבוהות יותר, ומכאן לחיזוק מערכת המשפט, לשלטון ריכוזי, ולפיכך לחקיקה מרכזית, לצבאות קבע תחת שליטת המלך ולממשל מרכזי חזק ויציב. ההתקדמות הטכנולוגית שבאה לאחר מכן בדפוס, בעיתונות ובהמשך ברדיו, חיזקה בתורה את התקשורת ואת המידע עבור חברי החברה הבודדים. המונרכים הודחו וויתרו על כסאם. בעקבות זאת נוצרו דמוקרטיות ייצוגיות. כאשר מדינות אלה הציגו ביצועים כלכליים גבוהים, צורת השלטון הדמוקרטית הפגינה יציבות רבה מול ניסיונות הפיכה מצד גורמים בודדים, הודות למערכת משפט חזקה ולממשל מרכזי חזק בתוך המדינה.
